חולים בדלקת מפרקים שיגרונית נתונים בסיכון מוגבר למחלת לב וכלי דם על רקע טרשת עורקים. הקשר מוסבר על ידי מספר מנגנונים כגון השפעותיו של מצב דלקתי כרוני, נטיה גנטית, טיפול תרופתי, הגבלה בפעילות גופנית ועוד. חוקרים מארה"ב ביקשו לבדוק האם גם לגורמים פסיכוסוציאליים תפקיד משמעותי בהגברת הסיכון הקרדיווסקולרי בקרב חולי RA. תוצאות המחקר פורסמו לאחרונה בכתב העת ARTHRITIS CARE & RESEARCH.
עוד בעניין דומה
העבודה התבססה על מחקר עוקבה מתמשך (ESCAPE) העוסק בתחלואת לב וכלי דם בקרב חולי RA. במחקר נכללו 195 חולי דלקת מפרקים שיגרונית ו 1,073 משתתפים בקבוצת הביקורת. באמצעות שיטות הערכה מתוקפות נאמד הקשר בין משתנים פסיכוסוציאליים (חרדה, כעס, דחק, דכאון, מידת התמיכה החברתית ועוד) לבין מדדים סבקליניים של טרשת עורקים – הסתיידות העורקים הכליליים (CAC) ועובי דופן (אינטימה-מדיה) של עורק התרדמה, בקרב חולי דלקת מפרקים שיגרונית בהשוואה לקבוצת הביקורת. CAC מעל 100 הוגדר כמדד בינוני/ קשה.
על פי הניתוח הסטטיסטי הסיכויים לערך CAC מעל 100 הושפעו לרעה מחרדה (יחס סיכויים ליחידת דירוג בסולם ההערכה 1.10, P=0.029), כעס (יחס סיכויים 1.14, P=0.037), תסמיני דכאון (יחס סיכויים 3.41, P=0.032) ודחק המטפל העיקרי (יחס סיכויים 2.86, P=0.014), כל אלה לאחר תקנון למשתנים מתערבים רלוונטיים. הקשר נותר בעינו גם לאחר תקנון למדדי דלקת (CRP, IL-6) והודגם רק בקרב חולי דלקת מפרקים שיגרונית אך לא בקרב נחקרי קבוצת הביקורת (ערכי P לאינטרקציה=0.001-0.077). בקרב חולי RA דחק במקום העבודה נקשר בסיכון מוגבר לטרשת עורקים של עורקי התרדמה (יחס סיכויים 3.21, P=0.019), עליה בתמיכה חברתית, לעומת זאת, נקשרה במדדים נמוכים יותר של עובי דופן עורק התרדמה ( P מתוקנן 0.024).
החוקרים מסיקים כי תסמיני דכאון, דחק, כעס וחרדה מהווים גורמי סיכון משמעותיים לתחלואה קרדיווסקולרית בקרב חולי דלקת מפרקים שיגרונית. במקביל תמיכה חברתית אבחון וטיפול פסיכוסוציאלי עשויים להפחית הסיכונים.
מקור:
Psychosocial comorbidities are differentially associated with subclinical atherosclerosis in rheumatoid arthritis: Comparison with MESA Ying L. Liu MD MPH1, Moyses Szklo MD DrPH2, Karina W. Davidson PH.D3, Joan M. Bathon MD4 andJon T. Giles MD MPH4
ערך: ד"ר צבי שליטנר
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה