מטרת המחקר הנוכחי היתה להעריך את ההתמדה בטיפול בחוסם TNF-α כאשר הוא משמש לטיפול ביולוגי קו ראשון או קו שני בדלקת מפרקים ספחתית (psoriatic arthritis - PsA) ולקבוע מהם המאפיינים הקליניים בקו הבסיס ומשתני בדיקות המעבדה הקשורים להתמדה בטיפול בחוסמי TNF-α.
עוד בעניין דומה
בוצע מחקר עוקבה רטרוספקטיבי במרכז יחיד, אשר כלל את כל המטופלים עם PsA שהחלו טיפול במרכז זה עם חוסם TNF-α בין השנים 2003-2015. מאפיינים דמוגרפיים וקליניים ובדיקות מעבדה הושוו לעומת התמדה בטיפול בחוסמי TNF-α בעזרת ניתוח הישרדות של קפלן מאייר ומודלים לסיכונים יחסיים על שם קוקס.
188 מטופלים עם PsA קיבלו מרשמים לחוסם TNF-α כטיפול ביולוגי קו ראשון במהלך תקופה של 635 שנות-אדם (46% גברים, גיל ממוצע: 47.3 שנים [סטיית תקן: 11.4], חציון משך המחלה: 11 שנים [טווח בין רבעוני: 7-16]). לאחר 12 חודשי מעקב, 79% מהמטופלים התמידו בטיפול בחוסם TNF-α ו- 73% המשיכו עם טיפול זה במשך 24 חודשים. מבין המטופלים שהפסיקו את הטיפול בחוסם TNF-α, 35% הפסיקו עקב חוסר יעילות ראשונית, 22% עקב חוסר יעילות משנית ו- 43% עקב תופעות לוואי. ניתוח רב-משתנים חשף כי גורמי ניבוי להתמדה ירודה בטיפול היה מין נקבה (יחס סיכון [hazard ratio – HR]:י2.57, 95% רווח בר סמך: 1.26-5.23, p=0.01) ונוכחות תחלואות הקשורות לתסמונת מטבולית (HR: 2.65, 1.24-5.69, p=0.01). מבין 32 מטופלים שטופלו עם סוג שני של חוסם TNF-α, ההתמדה בטיפול עמדה על 56% לאחר 12 חודשים. ההתמדה בטיפול בחוסם TNF-α היתה נמוכה פי שניים בקרב 32 מטופלים אלו בהשוואה למטופלים שטופלו בחוסם TNF-α כטיפול קו ראשון (HR: 2.02, 1.20-3.42, p=0.01).
נשים ומטופלים עם תחלואות הקשורות לתסמונת מטבולית אשר סובלים מ- PsA מתמידים פחות בטיפול בחוסם TNF-α. למרות שההיענות לטיפול היתה נמוכה יותר בקרב מטופלים שהחליפו לטיפול אחר בחוסם TNF-α, שיעור ניכר ממטופלים אלו הגיב לטיפול, כך שהחלפת טיפול מחוסם TNF-α אחד לאחר הינה אסטרטגיית טיפול בת תוקף.
מקור:
Prevalence and predictors of tumour necrosis factor inhibitor persistence in psoriatic arthritis
Rheumatology, kex387,https://doi.org/10.1093/rheumatology/kex387
Published: 25 October 2017